כשרעיון "פגזי" וביצוע "פצצתי" חוברים יחד, קשה לפספס את האפקט.
אולי תהיתם פעם מה יקרה אם דמות כלשהי מספר כלשהו, שאתם בדיוק בדיוק באמצע לקרוא, תקפוץ החוצה מהספר בקול תרועה, ותתחיל ממש לדבר? בשפה שאתם מבינים? חתיכת חוויה, ללא ספק.
וזה, בדיוק בדיוק, מה שקרה למנדי התוסס.
הילדון החביב, בעל אופי צבעוני במיוחד, מקריא ספר לאחותו. עיירה, פריץ, חיים של פעם. מושקה, השלכה לבור, כל האלמנטים. וברגע שהוא מחליט שהקריא דיו להיום, ו"מאוחר! צריך לישון"- בנו של מושקה קם לתחיה. מה זה קם, מזנק כמו נמר! מהספר - היישר לזרועותיו (המופתעות) של מנדי.
הקופץ יוצא מהספר היישר אל החיים הנוחים של דורנו אנו - ולא מהסס לדבר. הוא מתבטא בחופשיות, מקרין עוצמה יהודית טהורה, פיקחות וחינניות ללא גבול. הוא לוקח את בני משפחתו של מנדי איתו, והם לומדים בתהליך צבעוני, חי ומלא תרועות - להסתפק במועט, ואיך האושר והחדווה יכולים (וצריכים!) לנבוע ממקום טהור ואמיתי.
העיירה | שהוא הברקה והנאה אחת גדולה מכריכה לכריכה, בכתיבתה המעולה של פ.ה. איינהורן ובציוריה אפופי הדרמה והכשרון של ס. סעגעלאוויטש.
